איך מעבירים חשבונות במעבר דירה?

💡 טיפ של מומחים: במקום לרדוף אחרי נציגי שירות, למלא טפסים ידניים ולחכות שעות על הקו – אפשר פשוט לתת לצוות של מה זה קל לתקתק עבורכם את הכל.

הפרק הראשון: מבוך הארנונה – החלפת מחזיקים וחדילת חזקה

גיא התחיל בנחישות בעיריית רמת גן כדי לבצע חדילת חזקה. הוא הניח שצילום של החוזה יספיק. הוא טעה. ברמת גן ביקשו ממנו את חוזה השכירות הישן – זה שנגמר. הבעיה? גיא עבר לדירה הזו לפני שלוש שנים, החוזה המקורי אבד במעמקי המייל, ובעל הבית? הוא לא מוצא אותו מאז שנת 2022. בלי החוזה הישן, העירייה לא מוכנה להפסיק לחייב אותו. "תביא הצהרה חתומה על ידי עורך דין," אמרו לו. גיא התחיל להבין שזה לא הולך להיות פשוט.

ואז הגיע התור של עיריית גבעתיים לביצוע החלפת מחזיקים. כאן גיא גילה את המונחים "מספר נכס" ו"מספר משלם". בלי שני המספרים האלו, המערכת המקוונת פשוט ננעלת. גיא התקשר לבעל הבית החדש, אבל גילה שהוא בכלל גר בחו"ל, אין לו גישה לחשבונות ישנים, והוא בכלל לא יודע איפה הניירת. גיא התקשר לעירייה לבקש את הפרטים, אבל שם ענו לו בטון רובוטי: "אנחנו לא יכולים לתת פרטים על נכס שלא רשום על שמך בגלל חוק הגנת הפרטיות". גיא הרגיש כמו דמות בספר של קפקא – הוא לא יכול להירשם כי הוא לא יודע את המספרים, והוא לא יודע את המספרים כי הוא לא רשום.

הפרק השני: המאבק במונים – חשמל ומים

אחרי שבוע של ויכוחים עם העיריות, גיא ניסה את מזלו בהעברת בעלות חברת חשמל. הוא ירד לארון החשמל בבניין החדש וחשכו עיניו (תרתי משמע). עשרה מונים עמדו שם בשורה, חלקם עם מדבקות דהויות וחלקם בלי כלום. איזה שייך לדירה שלו? בעל הבית בחו"ל שלח לו הודעה בווטסאפ: "תבדוק איזה מונה מסתובב כשאתה מדליק את המזגן". גיא רץ למעלה, הדליק מזגן, רץ למטה – וגילה ששלושה מונים מסתובבים באותו קצב.

כשהוא סוף סוף הצליח לזהות את המונה הנכון בעזרת חשמלאי שהזמין (בתשלום, כמובן), הוא התקשר למוקד 103 כדי לבצע חברת חשמל החלפת משלם. הנציגה בישרה לו בשמחה: "הדייר הקודם ברח מהדירה והשאיר חוב של 2,500 ש"ח. עד שהחוב לא משולם או עד שתביא פסק דין הצהרתי, אנחנו לא מעבירים את החשבון". גיא הרגיש שהלחץ דם שלו עולה.

משם הוא המשיך להחלפת שם משלם בחשבון מים. הוא ניגש למונה המים בחצר, אבל גילה שבגלל נזילה פנימית או סתם בלאי, המונה מלא במים בתוך הזכוכית. אי אפשר לראות אף ספרה. הוא ניסה לצלם, ניסה לנגב, ניסה להאיר עם הפנס – כלום.

הפרק השלישי: אימת הגז – חילופי צרכנים גז

גיא חשב שהגז יהיה החלק הקל. הוא גילה שבבניין פועלת חברת "פז גז". המונה שלהם היה ממוקם בפינה חשוכה בחצר, מכוסה בשכבה עבה כל כך של קקי ציפורים, שגיא היה צריך להצטייד בשפכטל ומסכה רק כדי לגרד את הלכלוך ולראות את המספר.

כשהתקשר לבצע חילופי צרכנים גז, הוא גילה את "שיטת פז גז": הדייר היוצא חייב לבצע "גמר חשבון" לפני שגיא יכול להיכנס. אבל הדייר היוצא, כזכור, ברח. ובגלל ההתנהלות של פז גז, גם אם גיא יצליח בנס להירשם, השם שלו לא יופיע בחשבון בחודשים הקרובים בגלל עיכובים במערכות שלהם. זה אומר שאין לו שום הוכחת מגורים עבור גופים אחרים.

הפרק הרביעי: הבירוקרטיה מכה שנית (ושלישית)

גיא שלח את כל הטפסים שאסף בעמל רב לתאגיד המים ולעירייה. הוא המתין 14 יום, רק כדי לקבל הודעה במייל: "הבקשה נדחתה. החוזה לא ברור וחסר תאריך עזיבה". אחרי שתיקן ושלח שוב, חזרו אליו שוב: "חסר צילום תעודת זהות של השותף".

ואז הגיע ה"בום" הגדול: התברר שבעל הבית החדש קנה את הדירה רק לפני יומיים מהבעלים הקודם. הוא בעצמו לא עשה החלפת משלם מהמוכר על שמו, ולכן הוא לא רשום כבעלים במערכות העירייה. העירייה סירבה לרשום את גיא כשוכר של מישהו שלא רשום כבעלים. תוסיפו לזה את העובדה שהדירה הועברה בירושה ויש שם צוואה בתהליך וסכסוך גירושים של הבעלים הקודמים – וקיבלתם קשר גורדי ששום אזרח מן השורה לא יכול להתיר.

הפרק האחרון: הגאולה – כי באמת, מה זה קל?

אחרי חודשיים של מרדף אחרי מונים מלוכלכים, דיירים בורחים, בעלי בתים בחו"ל ומכתבי דחייה מהעירייה, גיא היה על סף ייאוש. הוא לא ישן בלילה, הוא צבר ריביות פיגורים בגלל חובות שלא שלו, והוא הרגיש שהמעבר לדירה החדשה הפך לסיוט.

ואז הוא נזכר בנו. הוא נכנס לאתר של מה זה קל, מילא טופס אחד פשוט, העלה את חלקי החוזה שהיו לו, וסיפר לנו את כל הסיפור.

מכאן? זה כבר היה הסיפור שלנו. הצוות של מה זה קל נכנס לפעולה:

1. אנחנו רבנו עם העירייה על מספרי הנכס והמשלם.

2. אנחנו טיפלנו מול חברת החשמל בחובות של הדייר שברח.

3. אנחנו הסדרנו את הרישום מול תאגיד המים, למרות שהבעלים החדש עדיין לא היה רשום.

4. אנחנו גירדנו (מטאפורית) את הקקי של הציפורים מול פז גז.

בזמן שגיא ישב סוף סוף במרפסת שלו בגבעתיים עם קפה ביד אחת וספר ביד השנייה, אנחנו סגרנו לו את כל הקצוות. בלי מוזיקת המתנה, בלי דחיות בגלל "צילום ת"ז חסר", ובלי כאבי ראש.

כי בסופו של יום, למה שתעברו את כל זה לבד? למה שתבזבזו ימי עבודה ולילות ללא שינה על טפסים שלא נגמרים? כשאפשר לעשות את זה בדרך של מה זה קל, פתאום כל הבירוקרטיה הישראלית נראית כמו משהו שאפשר פשוט... לדלג מעליו.

השוואה: לעשות את זה לבד מול הדרך של "מה זה קל"